Shvouoth
Daf 29b
משנה: לִטְרָא זָהָב לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִטְרָא כֶסֶף פָּטוּר. דֵּינַר זָהָב לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דֵּינַר כֶּסֶף קטְרֵיסִית וּפוּנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה חַייָב שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אֶחָד.
Traduction
Si le demandeur réclame une livre (litra) d’or, et l’autre avoue devoir une livre d’argent, il est acquitté sans serment; mais si le demandeur réclame un dinar d’or, et l’autre avoue devoir un dinar d’argent, un tressis (triple as), ou un pondion, ou une prouta, il prêtera serment, car la demande et l’aveu portent tous les deux sur une pièce de monnaie.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלא ליטרא כסף פטור. שאין כאן הודאה ממין הטענה כיון דטענו משקל:
דינר כסף וטריסית. או או קתני וטריסית מין מטבע קטנה:
ליטרא זהב וכו'. בכאן ג''כ הגי' נשתבשה וחסר בהעתק ועל התוספתא קאי כדמוכח מלקמן. ובתוספתא דמכילתין פ''ה גריס דינרי זהב לי בידך אין לך אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה פטור. דינר זהב לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה חייב. ובתוספתא בדפוס כתוב ברישא ובסיפא דינר זהב וטעות סופר הוא ומפרש לה ר' יעקב לטעמא:
הֲרֵי שֶׁבָּא בִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. רִבִּי אוֹמֵר. יִדּוֹן בִּשְׁטָר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. יִדּוֹן בַּחֲזָקָה. רִבִּי זֵירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רִבִּי יְהוּדָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי קַמֵּי רִבִּי זֵירָא. מַה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי. תַּמָּן אָמַר. יִדּוֹן בִּשְׁטָר. וָכָא אָמַר. יִדּוֹן בַּחֲזָקָה. נֵימַר. עַד דְּלֹא יַחְזוֹר בֵּיהּ. וַאֲפִילוּ תֵימַר 29b מִדְּחָזַר בֵּיהּ. לֹא בִיקֵּשׁ רִבִּי אֶלָּא לַעֲמוֹד עַל אֲמִיתָן שֶׁלִּדְבָרִים. הַמַּחֲזִיק מַחֲמַת אוֹנוֹ וְנִמְצֵאת פְּסוּלָה אֵינָהּ חֲזָקָה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. בַּמַּחֲלוּקֶת. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר רִבִּי זֵירָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבִּינָּא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן בְּבָא בִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. הָכָא בָּבָא בִשְׁטָר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תַּמָּן בְּבָא בִשְׁתֵּי כִיתֵּי עֵדִים. הָכָא בְכוֹפֵר בִּרְאָיוֹתָיו.
Traduction
Si un homme occupant un terrain se voit contester sa possession, et il prétend prouver son assertion tant par la présomption de ce qu’il occupe depuis des années que par le contrat d’achat, selon Rabbi, le défendeur devra montrer au réclamant le contrat (sous peine de nullité); selon R. Simon b. Gamliel, il lui suffira de faire attester sa possession (même sans contrat). R. Zeira dit devant R. Jérémie qu’un fait analogue fut soumis à R. Juda (Rabbi) qui se prononça selon l’avis de R. Simon b. Gamliel (de ne se référer qu’à la possession). R. Jérémie demanda devant R. Zeira: est-ce à dire que Rabbi se contredise lui-même? Il vient d’émettre l’avis que le défendeur est tenu de produire le contrat, et ici il vient de juger qu’il suffit de faire confirmer la possession? Ou est-ce à dire que le fait précité s’est passé avant que Rabbi, renonçant à l’avis de son interlocuteur, eût professé une opinion plus sévère? —Non, on peut dire que le fait eut lieu même après la renonciation d’avis par Rabbi et qu’il eût professé un avis opposé; mais Rabbi a eu seulement en vue de faire confirmer par le contrat la véracité du défendeur (121)Celui-ci toutefois, à défaut de contrat, pourra aussi prouver (dit Rabbi) ses droits de possession par des témoignages., ce dont R. Simon b. Gamliel permet de se passer. Si quelqu’un détient un sol en vertu d’un contrat, wnh, lequel vérifié se trouve être impropre, la présomption de possession est nulle (122)Tossefta à Baba Batra ch. 2.. Selon R. Jérémie, c’est un point en litige entre Rabbi et R. Simon b. Gamliel (le premier exige une preuve qui se trouve annulée; le second se contente de l’attestation pour confirmer la propriété). R. Samuel, ou R. Zeira, ou R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Abina que l’avis précité (d’invalidité de possession) est adopté par tous. Selon R. Yossé, il y a ailleurs discussion lorsque le défendeur prétend prouver son dire à la fois par le contrat et la présomption de possession, tandis qu’ici on suppose qu’après avoir prétendu fournir la preuve par le contrat, qui est trouvé faux, le défendeur veuille faire valoir la présomption attestée de possession (en ce cas, R. Simon b. Gamliel. admet aussi la nullité). Selon R. Judan, ailleurs le défendeur argue pouvoir se présenter avec deux séries de témoins (1° pour le contrat, 2° pour la possession), et à défaut de validité de la première, la seconde lui servira de preuve; tandis qu’ici il s’est révélé comme démentant lui-même ses propres preuves (le contrat invoqué étant impropre).
Pnei Moshe non traduit
הרי שבא בשטר וחזקה. המחזיק בקרקע ואמר לו חבירו מה אתה עושה בתוך שלי ואמר לו אתה מכרתה לי ואכלתי שני חזקה ועדיין שטר המכירה בידי:
ידון בשטר. קס''ד דה''ק על כרחו צריך להביא השטר ואע''ג דשני חזקה במקום שטר קיימי התם כדאמרינן דטפי מתלת שנין לא מוזדהר אינשא בשטריה אבל האי כיון דאמר ישנו להשטר בידי צריך הוא לברר ולהביא ואם לא מצא השטר יפסיד:
ידון בחזקה. אף בחזקה באיזה מהן שירצה ואם יש לו עדי חזקה אין צריך לברר דבריו על השטר:
מעשה בא לפני ר' יהודה. הנשיא והוא רבי הורה כרשב''ג:
ר' זירא בעי קומי ר' ירמיה גרסינן:
מה. האי דאתה אומר דרבי פסק כרשב''ג א''כ מחלפא שיטתי' דרבי דהא לעיל אמר ידון בשטר והכא אמר ידון בחזקה:
נימר עד דלא יחזיר ביה. מי נימא דהמעשה שהיה קודם שחזר בו רבי היה דהוה ס''ל כרשב''ג ואח''כ חזר בו וקאמר ידון בשטר:
ואפי' תימר מדחזר ביה. לא היא דאפי' תימא מדחזר ביה רבי ולא כדקס''ד דלרבי אם לא הביא השטר יפסיד אלא אף רבי לא ביקש בהא דקאמר ידון בשטר אלא כדי לברר ולעמוד על אמיתן של דברים שמא אם יביא השטר לפנינו ימצא מזויף וכיוצא בו דבכי הא ודאי לא תהני ליה חזקתו ובהא פליגי דרשב''ג סבר אין צריך לברר דבריו כלל ולהביא השטר הואיל ויש לו עדי חזקה ורבי סבר אע''פ כן כיון דאמר יש לי שטר צריך להביא אם יש לו השטר דמתוך כך נוכל לעמוד על אמיתו של הדבר אבל אם לא מצא השטר או שלא מצא עדים לקיימו בהא אף רבי מודה דידון בעדי חזקה ומעשה כי הוה בכה''ג הוה ולפיכך הורה רבי דידון בחזקה:
המחזיק מחמת אונו. שטוען שיש לו שטר שמכרה לו זה ונמצא השטר פסול אינה חזקה:
במחלוקת. דרבי ורשב''ג תליא דר' ירמיה מפרש לה כגון שיש לזה ג''כ עדי חזקה ולרבי דאמר צריך לברר וכאן שנמצא השטר פסול חזקתו בטילה:
ר' שמואל. אמר דברי הכל היא כאן וכדמפרשי לה אמוראי דלקמיה:
ר' יוסי. מפרש לה דתמן בפלוגתייהו מיירי שבא לידון בשטר ובחזקה אבל הכא בברייתא מיירי שלא טען מתחילה אלא שיש לו שטר אלא דאח''כ שנמצאת פסולה טוען שיש לו עדי חזקה והלכך אף רשב''ג מודה בה דאינה חזקה:
ר' יודן. מפרש דתמן בבא בשתי כיתי עדים כלומר שטוען שיש לו עדי שטר ועדי חזקה וקסבר רשב''ג דאף דלא החזיק מכח עדי השטר שלא הביא אותו לפנינו החזיק מכח עדי החזקה:
הכא בכופר בראיותיו. כלומר אבל הכא מיירי שהוא בעצמו הראה ככופר בראיותיו הוא כלומר שהשטר ראיה שלו שקר הוא וכגון שעד לא שלמו לו שני חזקה בא ואמר יש לי שטר מכירה מפלוני על שדה או בית שאני מחזיק בו והוברר הדבר ששטר פסול היה לו אע''פ שאח''כ שלמו לו שני חזקה ועודנו מחזיק אינה חזקה דכיון דמהדר אזיופא אחזוקי נפשיה בשקרא הוא דאחזיק:
רִבִּי מָרִינוּס הֲוָה עָרֵב לְכַלָּתֵיהּ וָהֲווּ דָיַינִין קֹמֵי רִבִּי חָמָא אֲבִי בַּר קַפָּרָא וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מִדְּהוֹדָה אָמַר לֵיהּ. יְהָבִית. שָׁאֲלוֹן לְרִבִּי חִייָה רוֹבָה. שָׁאַל רִבִּי חִייָה לְרִבִּי. הַמִּתְחַייֵב בְּבֵית דִּין לֹא כָל הֵימֵינוּ. מַאי לֹא כָל הֵימֵינוּ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם נֶאֱמָן לוֹמַר נָתַתִּי. וְאִם מִפִּי אֲחֵרִים לֹא כָל הֵימֵינוּ. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא אָמַר. אַף בִּשְׁבוּעוֹת כֵּן. מָהוּ אַף בִּשְׁבוּעוֹת כֵּן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם מֵעַצְמוֹ נִשְׁבָּע נֶאֱמָן לוֹמַר נִשְׁבַּעְתִּי. וְאִם מִפִּי אֲחֵרִים לֹא כָל הֵימֵינוּ.
Traduction
Ainsi, R. Morenos avait garanti pour un prêteur de sa bru; à la suite d’une contestation survenue, ils allèrent plaider devant R. Hama père de Bar Qappara et R. Oshia. Après avoir reconnu sa garantie devant les juges et avoir été condamné à payer, il déclara avoir payé à sa bru. On demanda à R. Hiya le grand si l’on ajoute foi à une telle assertion, et à son tour R. Hiya demanda à Rabbi, qui répondit: un homme condamné en justice n’est plus cru s’il dit avoir payé. —Pourquoi ne le croit-on pas? R. Abahou répond au nom de R. Yohanan: Celui qui paie spontanément est cru s’il affirme avoir payé, mais celui qui est condamné par d’autres n’est pas cru. R. Aboun b. Cahana dit qu’il en est de même en fait de serments. Qu’entend-on par là? R. Abahou répond au nom de R. Yohanan: celui qui jure spontanément est cru s’il affirme avoir déjà juré; mais si d’autres lui défèrent le serment, on n’ajoute pas foi à ce qu’il dit.
Pnei Moshe non traduit
הוה ערב לכלתיה. היה ערב לה בעבור אחד שלוה ממנה והיו דנין לפני ב''ד שהיתה איזו הכחשה ביניהם:
מדהודה. לאחר שהודה לפני ב''ד שנעשה לה ערב ונתחייב לשלם אמר לה אח''כ יהבית. פרעתי לך:
שאלון לר' חייה רובה. אם נאמן לומר על פסק דין פרעתי:
שאל ר' חייה לרבי. והשיב לו המתחייב בב''ד לא כל הימנו לומר פרעתי:
מאי לא כל הימנו. מ''ט אינו נאמן:
אם מעצמו משלם נאמן לומר נתתי. כלומר ודאי בעלמא מה שמשלם מעצמו בלא כפיית ב''ד נאמן אדם לומר פרעתי ואם זה מכחישו נשבע הלוה היסת:
ואם מפי אחרים. כגון הכא שלא רצה להודות לה עד שנתחייב בב''ד לא כל הימנו לומר פרעתי:
אף בשבועות כן. כדמפרש לה ר' אבהו שאם נתחייב לו שבועה ואמר כבר נשבעתי לך והלה מכחישו אם מפי עצמו עד שלא הטריחו לבא לב''ד נשבע שכך וכך הוא כדבריו נאמן לומר כבר נשבעתי לך ואם אחר שבאו לב''ד ונתחייב מפיהם שבועה ואמר לו אח''כ נשבעתי לא כל הימנו עד שיביא ראיה:
Shvouoth
Daf 30a
משנה: כּוֹר תְּבוּאָה לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית פָּטוּר. כּוֹר פֵּרוֹת לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית חַייָב שֶׁהַקִּיטְנִית בִּכְלָל פֵּרוֹת. טְעָנוֹ חִיטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים פָּטוּר. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מְחַייֵב. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְּכַדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים אַדְמוֹן אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטַּעֲנָה יִשָּׁבֵעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַהוֹדָייָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת הוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַקַּרְקָעוֹת בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים פָּטוּר. הוֹדָה בְמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת פָּטוּר. בְּמִקְצָת הַכֵּלִים חַייָב שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֵרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן׃
Traduction
Si le demandeur réclame une mesure de blé, et le défendeur avoue la moitié de cette mesure de pois, il est acquitté; mais si le demandeur réclame une mesure de fruits, et l’autre avoue de cette mesure de pois, il prêtera serment; car les pois sont compris comme des fruits. Si le demandeur réclame du froment, et le défendeur avoue devoir de l’orge, il est acquitté sans serment; R. Gamliel le condamne à prêter serment (125)Selon lui, il n'est pas nécessaire que la réclamation et l'aveu portent sur le même objet.. Si le demandeur réclame des cruches d’huile, et le défendeur avoue devoir des cruches vides, Admon le condamne à prêter serment, puisqu’il a avoué devoir une partie de ce que l’autre réclame; mais les autres docteurs disent qu’il est acquitté, parce que l’aveu et la réclamation ne portent pas sur la même chose.R. Gamliel dit qu’Admon à raison. Si le demandeur réclame du mobilier et des terrains, et le défendeur avoue devoir du mobilier et nie les terrains, ou bien il avoue les terrains et nie le mobilier, il est acquitté sans serment; s’il avoue une partie des terrains, il est également acquitté sans serment; mais s’il avoue une partie du mobilier, il est obligé de prêter serment qu’il ne doit ni l’autre partie du mobilier, ni les terrains; car du moment qu’il a déjà l’obligation de prêter serment pour le mobilier, il doit en même temps le prêter pour les immeubles. (126)La Guemara sur ce paragraphe 4 est traduite en Ketubot 13, 4
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלא לתך קטנית. לתך הוא חצי כור ט''ו סאין:
והודה לו בשעורין פטור. אף מדמי שעורין דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו:
ור''ג מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה ואין הלכה כר''ג:
כדי שמן. כדים מלאים שמן והודה לו בקנקנים כדים רקים בלא שמן:
הואיל והודה מין הטענה. דהוי ליה כמו טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן וחייב שבועה והלכה כאדמון:
פטור. משבועה דאורייתא שלא כפירת קרקעות ולא הודאתן מביאו לידי שבועה שאין דין שבועה בקרקעות:
הודה במקצת כלים חייב. דאיכא הודאה וכפירה בלא קרקעות ונשבע גם על הקרקעות ע''י גילגול שבועה:
זוקקין. גוררין:
הלכה: לִטְרָא זָהָב לִי בְיָדֶךָ כול'. שְׁמוֹנֶה שֶׁלְּזָהָב יֵשׁ לִי בַכִּיס. וְנִמְצְאוּ שְׁמוֹנֶה דֵינָרֵי זָהָב. אוֹ חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְנִמְצְאוּ ר' דֵּינָר. אוֹ ר' דֵּינָר. וְנִמְצְאוּ חֲמִשִּׁים סֶלַע. הֲרֵי אֵילּוּ חוּלִין. שְׁמוֹנֶה דֵינָרֵי זָהָב יֵשׁ לִי בַכִּיס. וְנִמְצְאוּ חֲמִשִּׁים סֶלַע. אוֹ ר' דֵּינָר. וְנִמְצְאוּ נ' סֶלַע. הֲרֵי אֵילּוּ שֵׁינִי. 30a לִטְרָא זָהָב לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִטְרָא כֶסֶף פָּטוּר. דֵּינָר זָהָב יֵשׁ לִי בְיָדֶךָ. אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דֵּינָר כֶסֶף. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבִּינָּא. בְּקַדְמִיתָא הֲוֵינָן אָֽמְרִין. דֵּינָר זָהָב פְּרוטְרוּט. דֵּינָרֵי זָהָב אֵינָן פְּרוטְרוּט. אִילּוּ מַר. דֵּינָרֵי זָהָב זָהוּב. יֵאוּת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. דֵּינָר זָהוּב זָהָב פָּטוּר.
Traduction
Quelqu’un déclare avoir un sac d’argent de seconde dîme à la maison; il y va et trouve 2 ou 3 sacs; le plus grand sac sera consacré comme dîme, et les deux autres restent profanes. Ou il déclare avoir 8 pièces d’or dans le sac, et vérification faite ce sont 8 dinars d’or, c’est de la dîme; mais s’il déclare 8 dinars d’or, et ce sont de simples pièces d’or, elles restent profanes. S’il déclare 8 pièces d’or, et il se trouve que ce sont 50 selà ou 200 zouz, ou bien s’il déclare, soit 200 zouz, soit 50 selà (équivalent), et il se trouve que ce sont 8 dinars d’or, on les considère comme étant profanes (123)''En rectifiant le présent texte d'après la Tossefta à Maasser Sheni, ch. 5, le commentaire Pné-Mosché l'explique ainsi: 1° on nomme pièces d'or (vaguement) les dinars, et elles seront consacrées comme dîme, non à l'inverse; 2° comme 8 pièces d'or égalent 50 selà, ou 200 zouz (car 1 selà = 4 z.), on les admet comme désignées pour la dîme, tandis que 8 dinars valant plus ne la désignent pas et resteront profanes.''. Le demandeur réclame plusieurs dinars d’or (124)Tossefta au présent, ch. 5., et le défendeur avoue devoir des dinars d’argent, un tressis, ou un pondion, ou une prouta, il est dispensé de jurer; mais si le demandeur réclame d’un dinar d’or, et le défendeur avoue devoir un dinar d’argent, etc., il est tenu de jurer. En voici la raison, dit R. Jacob b. Abina: en principe, on avait supposé que le motif de distinction entre un dinar et plusieurs est de considérer le dinar seul comme petite monnaie, non plusieurs (et seulement l’aveu du même genre que la réclamation entraîne l’obligation; au cas contraire, non); mais depuis lors on a fait la remarque qu’en parlant de dinars d’or il est seulement question de dinars, non de monnaie. En effet, on trouve cet enseignement: si la réclamation désigne un dinar d’or, il ne s’agit pas de monnaie, et le défendeur est dispensé de jurer.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שמונה של זהב. תוספתא בפ''ה ממעשר שני וכך היא שנויה שם כיס מעשר שני יש לי בתוך הבית הלך ומצא שם שנים ושלש כיסין הגדול מעשר שני ושנים הקטנים חולין שמנה של זהב יש לי בכיס והלך ומצא שמנה דינרי זהב הרי אלו שני. שמנה דינרי זהב יש לי בכיס והלך ומצא שמנה של זהב הרי אלו חולין. שמנה של זהב יש לי בכיס והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז. מאתים זוז או חמשים סלע ואחר כך מצא שמנה דינרי זהב הרי אלו שני. שמנה דינרי זהב יש לי בכיס והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז. מאתים זוז או חמשים סלע אחר כך מצא שמנה דינרי זהב הרי אלו חולין ע''כ. ויש שם טעות דמוכח בסיפא וכמה שהגהתי כצ''ל. וה''פ דברישא היינו טעמא משום דקרו אינשי לדינרי זהב זהב סתם והלכך כשאמר שמנה של זהב של מעשר שני יש לי בכיס ונמצאו דינרי זהב הרי אלו מעשר שני דעליהם נתכוין אבל לא קרו אינשי לזהב סתם שהוא פרוטרוט זהב דינרי זהב והלכך כשאמר דינרי זהב ונמצא שמנה של פרוטרוט זהב לא עליהם נתכוין ואני אומר נתחלפו ואחרים הן ושל חולין כדתנן במתני' פ''ד שם היה שם מנה ומצא מאתים השאר חולין ובתוספתא גריס שם להא מנה ומצא מאתים הכל חולין לדברי חכמים. ובסיפא היינו טעמא דכשאמר שמנה של זהב שהוא פרוטרוט זהב או מין משקל אחת של זהב ונמצאו שם חמשים סלע או מאתים זוז דהיינו חמשים סלע שכל סלע הוא ד' זוזים צורי שהן דינרים אני אומר עליהם נתכוין שיש שם שמנה של זהב שהן שוין חמשים סלע או מאתים דינרין והרי אלו מעש' שני וכן אם אמר חמשים סלע או מאתים זוז יש לי מעשר שני ונמצאו שמנה של זהב פרוטרוט. אבל אם אמר שמנה דינרי זהב של מעשר שני יש לי ונמצאו חמשים סלע או מאתים זוז וכן בהיפך הרי אלו חולין לפי שאין החשבון של שמנה דינרי זהב עולין לסך חמשים סלע אא''כ אנו מחשבין כל דינר זהב בכ''ה דינרי כסף אבל דינרי זהב שהיו בימיהם לא היו כ''כ כדאשכחן בעלמא שהיו שוין י''ב דינרי כסף ואינם עולין למאה דינרין והלכך מעות אחרים הן. ומייתי לה הכא משום דמתני' איירי בהפרש שבין דינרי זהב לזהב וכן לקמן אלא דהגירסא נשתבשה בהעתקה:
בקדמיתא. בראשונה היינו אומרין דהיינו טעמא דמחלק בין דינר לדינרי משום שדינר זהב פרוטרוט כלומר שהוא מתחשב על מטבעות קטנות ופרוטות שכשיש לאדם חשבון של מיני מטבעות אצל חבירו מדינרי כסף או שארי מטבעות ופרוטות הוא מצרף אותן ומעלה החשבון עד אם יעלו לדינר זהב והלכך כשתבעו דינר זהב אלו בכלל והוי הודאה ממין הטענה וחייב:
דינרי זהב אינן פרוטרוט. אבל דינרי זהב אין מדרך לחשוב למטבעות קטנו' ולהעלותן עד שיהו שני דינרי זהב והלכך ברישא פטור דלא הוי הודאה ממין הטענה כך היו אומרין בראשונה אלא דקשיא לן עלה:
אילו אמר דינרי זהב זהוב יאות. דכשאומר זהב זהוב ודאי אין דעתו אלא על זהב ממש ובהא שפיר איכא למימר דאינן פרוטרוט אבל אם לא אמר זהב זהוב אין חילוק בין דינרי לבין דינר ולעולם חייב דפרוטרוט ממיני מטבעות בכלל הן:
אשכח תני. והכי אשכחן ברייתא אחרית' דתני בהדיא כן זהוב זהב פטור דוקא באומר זהוב בהדי דינר זהב הוא דפטור דאז אין מיני הפרוטרוט בכלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source